גבינות עיזים לארוחת בוקר:
כשבינהרים, המלון הביתי שלנו, היה בשלבי תכנון, זה היה נושא שיחה מועדף בפגישות עם חברים. מבין כל המרכיבים של הפרויקט, ארוחת הבוקר העתידית תפסה מקום של כבוד. כנראה שהדיון התמקד בהיבטים הגסטרונומיים מכיוון שעל ארוחה כל אחד יכול לחוות דעה. מה שלא כל כך בטוח לגבי מלונאות, בירוקרטיה וגם ועדות מקומיות ומחוזיות למיניהן. "אז מה תגישו לארוחת בוקר?", הייתה שאלה נפוצה. "מה שאנחנו אוהבים לאכול" הייתה התשובה שנהגנו להשיב. לא ידענו בדיוק את התפריט, אבל מה שכן ידענו די בהתחלה הוא שלא נגיש דברים שאנחנו לא אוכלים וגם לא דברים שאנחנו לא אוהבים.מכיוון שאנחנו צמחונים שגם לא אוכלים דגים, לא התכוונו להגיש טונה, מליחים ודגים אחרים.
האדריכל שלנו, שצבר הרבה שעות איתנו והשתתף אף הוא בדיונים, שמע על כך ונזעק: "אם לא תגישו טונה, אף אחד לא יבוא אליכם", הוא פסק. מריבה של ממש הייתה בינו לבין יואב. חבר יקר שלנו, שהוא חובב אכילה ויודע להעריך אוכל טוב לקח את הדיון למקום מפורט יותר והגיע לדיון על סוגי הגבינות שנגיש. "אתם חייבים להגיש גבינות עיזים" הוא אומר, מכיוון שאנחנו לא חובבי גבינות עיזים, לא ממש הסכמנו גם לזה. אצלנו בבית יש ביטוי "זה בטח ... משובח" שפירושו, אני לא בדיוק אוהב את זה. "זה בטח קפה משובח" אומר יואב במקום להגיד שהוא לא אוהב את הקפה. ופירושו הוא, אני כנראה לא מספיק "גורמאיסט" בשביל להעריך את הקפה הזה. "זאת בטח גבינה משובחת" אומרים הילדים כשהם לא אוהבים את הגבינה. ולכן תכננו לא להגיש גבינות "משובחות".כשפתחנו את המלון שלנו, אכן לא הגשנו גבינות עיזים, אבל לעומת זאת גם לא הגשנו גבינות פשוטות ומשעממות.
חודש אחרי הפתיחה הגיע הפסח ואיתו באו גם אורחים עם ילדים. מכיוון שלנו ארבעה פרטיים משלנו, ובהתאם למקדם השיפוט של ילדינו החביבים, חשבנו שצריך להגיש דברים שידברו לחיכם של הנוער. עשינו מהפיכה של ממש והוספנו לתפריט גבינת קוטג' וגבינת עמק. מאז ועד היום אלו הם הלהיטים הכי מבוקשים עלי ידי נשים גברים וטף. גם בפינת הקפה שלנו, המשופעת במיני קפה משובחים לסוגיהם, די מהר נאלצנו להוסיף קפה-אבקה בלחץ הקהל.לקח לנו די זמן עד שהגענו להרכב הנוכחי של ארוחת הבוקר, היו ניסויים, וטעויות, תהיות ובסוף הגענו למשהו שמתאים לנו ורובם הגדול של אורחינו מרוצים ממנו.
ארוחת הבוקר שלנו די דומה לאופן בו אנחנו חווים את ההרפתקה החדשה של בינהרים. אנחנו עדיין מחפשים רעיונות חדשים, כלים שידברו אל ליבנו, ודרכי הגשה נוספות. חברים הם מקור לא אכזב לשיפורים. כמו החברה שאמרה לי לפני כמה זמן שתבוא ותעשה ארוחת בוקר עיראקית כהלכתה, עם חצילים מטוגנים. היא עוד לא הגיעה, אבל הרעיון אומץ בברכה ואני משתדלת, במידת האפשר, להגיש גם פרוסות חצילים חמות שאפיתי בתנור עם שמן זית. גם הילדים מגויסים למאמץ וכל רעיון חדש או אופן הגשה מיוחד שזוכים לאישור במועצה המשפחתית באים אחר כך לידי ביטוי גם בשולחנם של האורחים. כאשר האורחים מגיבים בהתפעלות, יואב מסביר להם שתנאי הכרחי לארוחה כייפית הוא שמישהו אחר טרח עליה ומישהו אחר ישטוף כלים. באמת שלא כל כך חשוב מה מונח על הצלחת. ממש לא מזמן שאלה אחת האורחות איזה לבָנֶה אנחנו מגישים. כשהראיתי לה את האריזה היא אמרה: "כן אני מכירה את זה,אני חושבת שאפילו קניתי את זה בעבר, אבל כנראה שיואב צודק, כאן זה ממש טעים".
אני לא הכי אובייקטיבית אבל ארוחת הבוקר היא עשירה, מגוונת, אסטטית ובעיקר הרמונית בטעמים, ואם האורחים מרוצים מי אנחנו שנלין, אז בינתיים אנחנו לא מגישים גבינות עיזים ולא טונה.
