דירוג אורחים:
 

מפה לשם עוברות להן שנים, אבל בתחילת דרכנו כיזמים מתחילים בתיירות העלינו את הנושא לדיון במליאת הפרלמנט שלנו. זאת יש לדעת שהפרלמנט המונה את חברינו וידידנו הוא אבן בוחן לכל החלטה חשובה. מתכנסים, אוכלים, שותים, קצת פוליטיקה, קצת רכילות מי עשתה למי ולדיונים. אז אי שם באותם ימים ראשונים כשעלה לדיון במליאה, אמר ידידנו משכבר: הנשתבשה עליכם דעתכם? לא שמעתם על שדידת הכיורים והברזים? מגבות וציוד אחר המתאדים להם באויר? כל ההרס והחורבן שמשאיר אחריו עם הטיילים הנמרץ וחובב הקומבינות? בסופו של ליל שימורים והצעות לסדר מכאן ומשם יצא בכל זאת המיזם לדרכו והיום אנחנו כבר אחרי שנה תפעולית שלמה.

לא נשדדנו בכיורים ובברזים ולא התאדו לנו ציודים ורכוש. גם נזקי חבלה והרס לא פגשנו עד כה, השבח והתהילה לעולם ומלואו. ברובם הגדול והמכריע של המקרים פגשנו אנשים חביבים, נעימים, מעניינים ומנומסים. ממש כמו לנסוע לאיזה חוץ לארץ תרבותי אבל בלי הבאלגן של שדות התעופה, הביטחון והתזוזה ממקום למקום. אנחנו יושבים לנו בבית וחוץ לארץ מגיע אלינו. שומעים סיפורים, מגלים דברים חדשים ועוד שאר נפלאות. ידעתם למשל שאצל אדם בוגר במשקל מאוזן בערך כשני ק"ג ממשקל גופו הם חיידקים? תורידו עצמות, שעון, מפתחות, דם וממה שנשאר בערך שני קילו זה בכלל חייזרים? את זה גיליתי בשיחת שבת בבוקר מרתקת עם אורחים שעוסקים בנושא לפרנסתם. בכלל, סוגי הדברים שאפשר לגלות על העולם כשאין טלויזיה בסביבה, אין עיתון וברקע מתנגנת לה מוזיקה משובחת הם כמעט אינסופיים.

עד כאן החלק הטוב שבסיפור. חלקו הלא נעים הם בכל זאת אותו מיעוט חביב פחות. למשל אותו זוג בג'יפ המרצדס החדש שברגע התשלום התווכח על 100 ₪. סכום שהם מוציאים בהינף אצבע ובלי מחשבה מיותרת על כל מיני קישקושים, ידעו מראש את תוית המחיר, באו, נהנו, אפילו נהנו מאד, אבל ברגע התשלום התחילו להתמקח כמו תגרנים בשוק פרסי. באמת שבחסדיה של בוראת העולם, מספרם של אלו הוא כלום שבכלום. אבל אחרי שאורח כזה עוזב, נושם כל הבית לרווחה. בדרך כלל אני שומר על אי תגובה מכובדת ומאופקת, אם כי עצבנית משהו, והנוער הוא זה שאומר במילמולים כאלו או אחרים: הלוואי שאלה ... לא יחזרו שוב .... אז כל פעם אני חושב לעצמי שכמו שאורחים מעניקים דירוגים וציונים לנו ולשכמותנו, אולי הגיע הזמן לקצת הדדיות. גם אנחנו נעניק דרוגים וציונים.

למשל נוציא כרטיס אורח כזה בשלושה צבעים: צבע תכלת טורקיז לאורח המעולה. כל אורח המגיע למקום אירוח המכבד את עצמו ומציג את כרטיס האורח המעולה, מקבל מייד לחדר בקבוק יין או קערת גלידה משובחת כבחירתו. צבע ירוק עליז לאורח שאמנם לא התאכסן אצלנו בעצמו אבל אנחנו ערבים לו וממליצים בחום לארחו. צבע שחור עם כיתוב סגול זרחני האומר עשו טובה ואל תחזרו שוב. זאת כמובן רק דוגמה והכרטיס השחור לא חייב להיות עם אותיות סגולות. הוא יכול להיות גם בצבע חום דוחה.

כאמור, למרבה המזל, כרטיסים שחורים הם מיעוט של מיעוט בלתי נחשב ועם המטיילים המגיע למורדותיו של הגלבוע יכול בהחלט, עד עכשיו, לתת לעצמו כרטיס טורקיז הדור עם אותיות של זהב.