זה כתוב בתורה

במלון בינהרים אנחנו משתדלים שהחופשה של אורחינו תהיה גם לנפש ולא רק לגוף. לכן אנחנו מציעים לאורחינו להשתתף בסיורים ובסמינרים שאנחנו עורכים בסביבה ולחברם לסיפורים הרבים הקשורים לעמק ולנוף שמסביב. סיפורי השופטים, פרשת אחאב ונבות ועוד רבים אחרים קרו ממש כאן וכאשר מחזיקים ביד אחד את התנך ומרימים את העיניים אל נקודות הנוף המצוינות בסיפוריו אפשר ממש לחיות את הסיפור כאילו הוא קורה פה ועכשיו.

בכלל, התנך היה לנו כילדים שגדלו בעמק ספר הדרכה לטיולים ברחבי העמק, סיפורי מורשת וחיבור חזק מאד למקום ולתרבות. הכרנו היטב את הואדי בו הלך שאול מהגלבוע לייעוץ אצל בעלת האוב בעין דור ואת שונם של אבישג. הגלבוע על תולדותיו ועופרה היא טייבה של היום בה גר גדעון. אליהו התשבי הסתובב אצלנו בחצר ונבות היה ממש משלנו.

בחוויה המרתקת הזו אנחנו מנסים לשתף גם את אורחינו אך לפעמים אנחנו מפספסים בגדול. כמו למשל אותה חבורה של נשים צדקניות שראו בהתייחסות המקרבת של סיפורי התנך ממש חילול קודש. על גדעון, שהוא ממש גיבור מקומי, אסור היה לומר דבר ועל מהלכיו האסטרטגיים הנבונים הן הוסיפו והרחיבו משלהן. כאשר שאלתי וזאת מניין לכן? השיבו מייד הרי זה כתוב בתורה.... מכיוון שאחזתי את התנך בידי הצעתי להן להראות את מראה המקום וכמובן שפטרו את עצמן בכולם יודעים את זה...

בקיצור, הייתה זו חוויה קשה מאד אך מלמדת בדרכה. הייתה זו פעם ראשונה שנתקלתי בהיתלות כה נרגשת במקורות עד כדי הפיכתם לדבר קודש שאין להתקרב אליו מבלי שבכלל מכירים את הכתוב. ככל שהייתה אי הידיעה גדולה יותר כך גדלה עוצמת הקדושה שנלוותה לרגשות העזים שאסרו בכלל לדון, לשאול ולברר את הכתוב ומכאן גם שלא ניתן היה ללמוד ולהבין את היופי הגלום במורשת כה עתיקה המסוגלת להיות כה חיה ומשמעותית גם כיום לאחר אלפים רבים של שנים. יופים של סיפורי התנך נעטף אצלן בשמיכה כבדה ומעיקה של קדושה. כמו בורקה אפגנית שנועדה לכסות את הגוף ולהסוות כל רמז למהות אנוש.

עמדתי נכלם מול אותן נשים צדקניות, ולא היה מה לומר ומה להגיד יותר... הרי זה כתוב בתורה....