מלון עם עקרונות "מפחידים":
 

באחד מימי הקיץ הלוהטים התקשרה מישהי שחיפשה צימר. היה לה מספר טלפון ולא בדיוק ידעה לאן היא הגיעה. הסברתי לה מי אנחנו והיא נזכרה: אה, כן ראיתי אתכם. כלומר, בעברית תקנית זה אומר: ראיתי את האתר שלכם באינטרנט. מייד המשיכה והוסיפה: אבל זה קצת הפחיד אותי כי אתם טבעונים, ואתם לא מרשים לראות טלוויזיה. צחקתי. אמרתי לה שאנחנו לא כל כך נוראיים. הצמחונות שלנו לא ממש מפריעה לארוחת בוקר משובחת. זה לא שאנחנו לא מרשים טלוויזיה, לא כל כך מדויק. פשוט אין לנו, ואנחנו מציעים תחליף בצורת מכשיר קולנוע ביתי וספריית סרטים. ניהלנו שיחה ארוכה וידידותית שבסופה היא הזמינה חדר ללילה.
אבל השיחה הזו לא מרפה ממני. מה, אנחנו באמת כאלה מפחידים? האם אנחנו גורמים לעצמנו נזק או תועלת מבחינה שיווקית?
מצד אחד זוכרים אותנו בגלל העקרונות שלנו, מצד שני אולי לא באים בגלל זה.
אז קודם כל אני רוצה להבהיר שלא באנו להתעלל בציבור האורחים שלנו.
יחד עם זאת, מכיוון שאנחנו לא אנשי שיווק ואנחנו לא באים מתחום התיירות, קיבלנו החלטה אסטרטגית שהולכת לאורך ולרוחב של הפרויקט שלנו. ההחלטה שאומרת כך: בדברים שאנחנו לא יודעים ואין לנו ניסיון, אנחנו הולכים על פי נטיות לבנו ומה שאנחנו מרגישים שמתאים לנו. בבית הפרטי שלנו אנחנו צמחונים? אז גם במלון. בבית הפרטי שלנו אין טלוויזיה? אז גם במלון. בבית הפרטי שלנו אנחנו לא אוהבים גבינות עיזים משובחות? אז גם במלון. אילו לא עקרונות נוקשים שאין לשנותם, זו הטקטיקה שתתקיים עד שלא יוכח שהאסטרטגיה שגויה.
יחד עם זאת זה מאפשר לנו לשמור על מחויבות פנימית, כי זה אנחנו. קל לנו לשמור על קו אחיד וברור, ולהתנהל איתו לאורך זמן.
כשהחלטתי להרחיב את ההשכלה בנושאי תיירות ועסקים והתחלתי ללכת להרצאות, גיליתי שהמומחים קוראים להליכה הזאת עם האני הפנימי אותנטיות. כשאתה לא דומה למתחרים שלך זה דווקא יתרון יחסי שקוראים לו בידול. השילוב של האותנטיות עם בידול יש להם את הפוטנציאל ליצור מיתוג שהוא משאת הנפש של כל העסקים.
עם כל הכבוד להשכלה ולמיתוג אז עכשיו אני שואלת את עצמי אם אנחנו גורמים לעצמנו נזק? או אולי בסופו של יום זה מביא תועלת? הלוואי והייתי יודעת...