מתכון סודי או "זה נורא פשוט"
אני מאמינה בפשטות במידת האפשר. יש לזה הרבה סיבות, אבל השתיים העיקריות הן:
א. זה בדרך כלל הכי נוח וטוב.
ב. כנראה בגלל שאמא הייתה אישה פשוטה, במובן הכי יפה של המילה, ומגֶנים קשה לברוח.
אם אפשר להציג דברים באופן מורכב או פשוט, אני מעדיפה את הפשוט, אפילו אם יחשבו בגלל זה שאני לא מתוחכמת במיוחד. בדיוק בהתאם לאותו עיקרון אני גם מעדיפה אוכל פשוט להכנה. לא לטעות, אני לא מתכוונת לאוכל לא טעים. יותר נכון יהיה להגדיר את זה כאוכל עם טעמים ברורים, כשההעדפה כמובן גם לאוכל שלא צריך יום לימודים ארוך בשביל לתמרן מסביב לכל צלחת וצלחת. לטעמי, ארוחה המוגשת עם מגוון של מאכלים מהסוג הזה, ההרמוניה ביניהם היא במיטבה. מכיוון, שזה מה שאני אוהבת, זה גם מה שאני בוחרת להכין והגיש, לבני הבית ולאורחים במלון הביתי שלנו.
התגובות שאני מקבלת הן בדרך כלל מהסוג של "הכל נורא טעים" לפעמים נתפסים על משהו ושואלים על אופן ההכנה. כמעט תמיד פריט מנצח בתפריט ארוחת הבוקר הן העוגיות. איך את מכינה את הבצק? אפשר לקבל את המרשם? וכיוצא באלו שאלות כשביד אחת בדרך כלל כוס של קפה חם וביד השניה עוגיה חמה לא פחות.
זה נורא פשוט, אני אומרת. בצק פריך מרות סירקיס עמוד 26 בתוספת חתיכות שוקולד... זהו.... ככה פשוט....
כמה וכמה אנשים כבר אמרו לי בגלל זה שאני טיפשה. אני צריכה להגיד שזה מתכון סודי של מלוון בינהרים שעבר בירושה מדור לדור. משהו מיוחד. מתכון הבית או כל המצאה מהסוג הזה. אבל כשעוברים את גיל 50 לא כדאי להתחיל לסבך את החיים.
האמת הפשוטה היא שהסוד הגדול הוא, כמובן, שאפיתי את העוגיות ממש לפני ההגשה והן חמות מהתנור ובפני עוגיות חמות רק מעטים יכולים לעמוד בייחוד כשהחדר מלא בניחוח מאפה.
פשוט לא?
