כבר לפני כשלושת אלפים שלוש מאות שנה היה המקום בחדשות. בלילה אחד הוביל גדעון, מנהיג הססן ודי פחדן, מהיישוב עפרה יחד עם שלוש מאות נבחרים שעמדו במבחן צבאי מוזר למדי מסע קצר שיכתוב את שמו לדורי דורות בספר הספרים. מאז הניצחון המפואר ההוא מנסה כל שר בטחון לחזור על ההצלחה ולהיכתב בדברי ימי העם. רובם מצליח לעשות זאת אבל בין דפיהם הרבים של ועדות החקירה השונות.

וַתָּעָז יַד-מִדְיָן, עַל-יִשְׂרָאֵל; כִּי הֵם וּמִקְנֵיהֶם יַעֲלוּ וְאָהֳלֵיהֶם, יבאו (וּבָאוּ) כְדֵי-אַרְבֶּה לָרֹב, וְלָהֶם וְלִגְמַלֵּיהֶם, אֵין מִסְפָּר; וַיָּבֹאוּ בָאָרֶץ, לְשַׁחֲתָהּ. וְכָל-מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי-קֶדֶם, נֶאֶסְפוּ יַחְדָּו; וַיַּעַבְרוּ וַיַּחֲנוּ, בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל. וַיַּשְׁכֵּם יְרֻבַּעַל הוּא גִדְעוֹן, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּחֲנוּ, עַל-עֵין חֲרֹד; וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה-לוֹ מִצָּפוֹן, מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק. וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-גִּדְעוֹן, וְעַתָּה, קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר, מִי-יָרֵא וְחָרֵד, יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד; וַיָּשָׁב מִן-הָעָם, עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, נִשְׁאָרוּ. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, עוֹד הָעָם רָב, הוֹרֵד אוֹתָם אֶל-הַמַּיִם, וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם; וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ, הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ, וְכֹל אֲשֶׁר-אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא-יֵלֵךְ עִמָּךְ, הוּא לֹא יֵלֵךְ. וַיּוֹרֶד אֶת-הָעָם, אֶל-הַמָּיִם; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, כֹּל אֲשֶׁר-יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן-הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד, וְכֹל אֲשֶׁר-יִכְרַע עַל-בִּרְכָּיו, לִשְׁתּוֹת. וַיְהִי, מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל-פִּיהֶם--שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, אִישׁ; וְכֹל יֶתֶר הָעָם, כָּרְעוּ עַל-בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם. וְאֵת כָּל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו, וּבִשְׁלֹשׁ-מֵאוֹת הָאִישׁ, הֶחֱזִיק; וּמַחֲנֵה מִדְיָן, הָיָה לוֹ מִתַּחַת בָּעֵמֶק.

בכדי לא לסרבל את התנהלותו של הקרב פוקד גדעון: ''מִי-יָרֵא וְחָרֵד, יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד''. זהו אותו חלק של הגלבוע, אותה טריבונה השוכנת ממש מעל בינהרים עד עצם היום הזה. שיפוע הררי הבנוי ממש במיוחד לריכוזי גדול של צופים היושבים בניחותא וצופים בקרב המתרחש ממש מול עיניהם למטה בעמק.

חוקר ארץ ישראל מנשה הראל מסביר (מסעות ומערכות בימי קדם, 1980, הוצאת משרד הביטחון) כי קרוב לוודאי שהר הגלעד הוא הר הגלבוע אשר בו הוקם גל-עד כסימן למקום כינוס העם או כמקום פולחן לפני הקרב. יהודה זיו מביא הסבר מעניין יותר. לדבריו, מעין חרוד כונה בפי הערבים בשם ''עין ג'לוד''. בימי הביניים אף קראו לו ''עין ג'לות''', כלומר ''עין גליית'', כמובא בספרו של אשתורי הפרחי, ''כפתור ופרח'', שיצא לאור בשנת 1322. המסורת הערבית טוענת שבמקום זה היכה המלך ט'אלות, הוא שאול, את גלית לאחר שבחן את אנשיו בשתייה מן העין ובחר מתוכם את המלקקים בלבד. אכן, מסורת שעשתה סלט מכמה וכמה סיפורים שונים. יהודה זיו סבור כי ''ג'לוד'' אינו אלא שיבוש השם הקדום ''גלעד''. אותו הר הגלעד שהוא בעצם הרכס שמעל עין ג'לוד, כלומר הגלבוע בכבודו ובעצמו.